זהו סיפורם של ענבר שהייתה שמנמונת ואלישע, שנותר חכם. מזל שהיא הטיפוס היוזם, כי אחרת הם אף פעם לא היו מנסים לעטוף את החוכמה שלו, בשמנמנות שלה. חבל שהוא לא הטיפוס המשתנה, כי אחרת זה היה מצליח.
ביריד אמנות בניו יורק, עומדת ענבר, אישה צעירה ובודדה, מול ציור של אגון שילה וממררת בבכי. לימים, היא מקלידה מכתב לגבר שהיה שם לרגע מול העבודה והחליף איתה מילים ספורות. הוא עונה לה והיא משיבה מיד. כך נמשכת חליפת מכתבים אינטנסיבית במשך מספר חודשים, בין פריז לתל אביב.
ענבר רגשית מאוד, מוצפת לעתים וחכמה, מקפידה לעבור דירה פעם בשנה ולהותיר אחריה כמעט את כל חפציה. אלישע ידען ומרוחק אך עושה מאמץ, כן ומתמשך, לשתף איתה פעולה בניסיונותיה לחפש תשובה לשאלה שלא נשאלה. על עצמו הוא לא מגלה דבר. בחסות דיונים אינטלקטואליים על אמנות ומוזיקה, מתגלות שתי הדמויות ומתהדק הקשר. למרות הריחוק הקר שלו, ואולי משום כך, היא מוצאת אצלו אוזן קשבת. היא שוטחת במכתבים, לראשונה בחייה, את קורות “הקיץ של איתן”, הקיץ שהפך אותה מילדה שלמה לאישה פצועה ושינה את חייה לעד. הריקוד הזוגי המוזר נמשך, עד שמותו של אדם קרוב מאלץ את ענבר לחשוף את האמת הדרמטית שעומדת מאחורי ההתכתבות.

אהבתם של תהלה ויואב מחזיקה מעמד שנים ארוכות, בלי שנישואיו ומשפחתו של יואב יפריעו כמעט בכלל. עד לרגע שבו החיים – והשִׁכחה – מתערבים, ומאלצים את תהלה להעלות את סיפור חייהם על הכתב. זהו סיפור שנע בין תל-אביב לשלל ערים אחרות. אלו אפשרו ימים של קרבה וחופש, בין שנים של סודות ושקרים. כדי להיזכר תהלה יוצאת מדירת הגג שלה, לשנים־עשר ברים ובתי קפה. שם, מפגשים עם זרים גמורים מהדהדים קטעים מחייה ומאפשרים לה לברוח מהם לרגעים חולפים. לצד פרויקט הכתיבה, תהלה ממשיכה בעבודתה כ-ghost lover, כותבת צללים עבור גברים באתרי היכרויות.
“לפני שאשכח” חוקר את מערכות היחסים הסמויות מן העין: אלו שככל שהן עוצמתיות יותר, כך נגזר עליהן להישאר נסתרות ומושתקות. אלו שאפשר להתחרט או להתרפק עליהן, ולפעמים גם וגם. זהו סיפורה של אהבה אחת כזו, שגיבוריה מוכרחים לדאוג שלכל הפחות לא תישכח.