"גמרתי לקרוא את הספר. אני מאוד אוהבת רומני מכתבים, אבל בזה יש משהו מאוד יוצא דופן, מהרבה בחינות. קראתי אותו מהר וכמעט בלי הפסקה, ודמעתי יותר מפעם אחת. שאפו."

"סיימתי לקרוא את ספרך היפה, מאוד נהניתי, גם הזדהיתי לפרקים.. והיה נעים להתקל פתאום בלילה בלי ירח בתוך רשימה מכובדת של ספרים שמאוד אוהבת… כשסיימתי נזכרתי בשירה של שטקליס - מעשה בילדה בודדה, בו הילדה בודה סיפור ואז מוסרת לירח כדי שיספר לה… התמסרות בין אני לעצמי שנותנת גוף למופשט, ודרך להתמודד. תודה ששלחת לי."

"ההבדל בין רומן מכתבים זה לאחרים, הוא שכשמגיעים לסופו מתבקש להתחיל את הקריאה מחדש. לא אחשוף, בכדי שלא אקלקל, אבל מה שמתגלה אינו מידע חדש גרידא, אלא מפתח שונה לקריאה כולה. קצת כמו Trust של הרנן דיאז, קשה לכתוב או לשוחח על הרומן הזה... אנסה בכל זאת.

https://did.li/B7XgT"

"סיימתי לקרוא את הספר שלך, ואני כותבת ולא מתקשרת כי למילה הכתובה יש ערך אחר. את כותבת מדהים ,בצורה מרגשת ,מעוררת מחשבה ובעיקר כאב. הרגיש לי שאני קוראת אותך ודרך המילים פוגשת את החיים שלך, ברור שאני שואלת את עצמי מה בדיה ומה האמת וזה לגמרי שלך. היכולת שלך לגעת באינטימיות של רגשות ועומקים שלהם מפעימה. אני קוראת כל החיים, לא מצליחה לכתוב בעצמי, אבל רוצה להאמין שאני יודעת להעריך כתיבה ,ושלך יקירה במילה אחת- וואו. תודה על חווית קריאה רגשית משמעותית"

"קראתי את הספר בנשימה עצורה, ומאוד נהניתי ממנו.
הספר מאוד מתוחכם, מאוד מיוחד, מרתק, מרגש ומותיר הרבה חומר למחשבה.
בתור ילד קראתי המון, בעיקר ספרי הרפתקאות. בגיל ההתבגרות כמות הספרים שקראתי פחתה וגם תחומי העניין השתנו.
לאחר התיכון הגיעה תקופת השירות הצבאי, ולאחריה לימודים ושנים של עבודה קשה ומשפחה, שלא הותירו זמן לקרוא.
כאשר התחילו הנסיעות לחו"ל במסגרת עסקית, שהיו רבות מאוד, חזרתי לקרוא בעיקר בטיסות, בהמתנה לטיסות ובבתי המלון.
בשנים האחרונות, לאחר שפרשתי מעיסוקי, אני קורא הרבה, בעיקר ביוגרפיות, ספרי היסטוריה, ספרים אקטואליים וספרים על תרבויות אחרות.
פה ושם יוצא לי לקרוא גם פרוזה, אבל מאט מאוד. עיקר הקריאה הנוכחית היא למטרות לימוד עצמי והרחבת הידע.
זו קריאה שונה. הרבה יותר איטית ומעמיקה. לעיתים, בספרי הביוגרפיה יש גם התחברות רגשית לאירועים ולאנשים, אולם זה די נדיר.
הספר שלך החזיר אותי לימי הנסיעות לחו"ל, לקריאה האובססיבית, להתחברות אל הדמויות שבספר, אל ההתרגשות, אל המתח שבין השורות, ואל השאלה, שתמיד לוותה אותי בכל קריאה: איך אני הייתי נוהג אילו הייתי במקומה של דמות זו או אחרת?
ובסיומו של כל ספר עלתה תמיד השאלה: מה גרם למחברת או למחבר לכתוב את הספר? האם זה רק דמיון טהור ויצירתיות, או שאולי בין דפי הספר חבויה חוויה אישית מהעבר, כמיהה לחוויה בעתיד או אולי פחד מחוויה שתבוא?"

"הי סיגל, לא מזמן סיימתי לקרא את הספר שלך. אהבתי שם איזה מיליון משפטים אבל לא יכולתי לסמן כי קראתי משבת לשבת... חוצמזה הדמויות היו מעצבנות ונהדרות. תודה!"

"הי. קניתי וקראתי את ספרך בשקיקה כמעט בלי הפסקה... הטכניקה של המכתבים מרתקת ובונה מתח. גם הינג ויאנג בין ענבר לאלישע מושכת קדימה.. נו מה יהיה… ומקפיצה את המחשבה בין שתי דרכי הראיה והניתוח של העולם והחיים. ... בכל אופן שאפו גדול על ספר הביכורים... תמשיכי שלא יהיה זה ספר יחיד."

"אתמול ב2 בלילה סיימתי לקרוא את הספר.
הנחתי אותו לידי וניסיתי להרדם.
ואז הדלקתי חזרה את האור וחזרתי לקרוא שוב את העמודים האחרונים.

תודה על הספר.
הוא כואב, מצחיק, מסקרן, מכעיס, מעורר למחשבה ומפתיע.

עכשיו אני מנסה לחבר שוב את החלקים.
....
זה ספר גילוי עצמי מדהים ואפשר למצוא בו גם קצת את עצמי.

מצפה לספר החדש שלך."

"נהניתי לקרוא את לפני שאשכח בעיקר בזכות הסיפור אשר נוגע באהבה גדולה בין אישה לגבר, לצד מרכיבים נוספים בה האהבה מקיפה ומעסיקה אותנו כמו האהבה לעיר או חפצים. סיגל כותבת בשנינות, הומור וכאב נוגע. מקסים ומרתק לאורך הקריאה!"

"נהנתי מהסטורי שלך מדנמרק
לגמריי ללמוד מהם איך לחיות🙏
ונהנתי מאודדד מהספר שלך
זורם וכיפי והיה לי קטע עם הספר
הייתי שבוע בקלאב מד וקראתי אותו בחוף
כשסיימתי את הספר שמתי אותו בכסא לידי
נגשה אלי משהיא ושאלה בעברית אם סיימתי והיא יכולה להשאיל
ברוררר שכן😊 אז זהו.. הספר שלך נודד בעולם 😉"

"סיימתי לקרוא את "לפני שאשכח", והדבר הראשון שכתבתי לעצמי, זה שאני נפעם מכישרון הכתיבה הנדיר והמיוחד שלך, המשלב חוכמה, שנינות, יכולת התבוננות יוצאת דופן וסגנון מרתק.
התמוגגתי ממשפטים כמו "אני מתבוננת בנקודה רחוקה מחוץ לחלון, איפה שחלקיקי חנקן וחמצן מחליפים מקום בלי שזה ישנה לאיש", או "הכפתור שמקסים את קסם הקפה", או "חרדת האפשרות שזה יגמר בלב שבור".
אבל בעוד שאת הספר הראשון קראתי בסקרנות שהלכה וגברה, את הספר הזה קראתי, כאשר גוש של מועקה הולך ומצטבר אצלי בגרון. בצד האפתיה שהלכה וגברה אל תהילה ויואב, כך הלכה וגדלה ההסתייגות מהסיטואציה הזו.
לשמחתי, במספר מקרים בעבר, שבהם יכולתי בקלות להיסחף לסיטואציה דומה, הייתי מספיק חכם לא להתפתות ולא להגיע למקום, שממנו גם פיקח אינו יודע להיחלץ בשלום. אבל זה שאני לא טעיתי, לא מנע ממני להתבאס מכאבם של אחרים.
בין אם הסיפור שבספר הוא אמת צרופה, קרוב לאמת או דמיוני, סיפורים כאלו של הבלתי אפשרי, שמתחילים באהבה שמחה עם חוסר מחשבה, ומסתיימים בשיברון לב, יש לרוב. יופיו של הספר, שהוא מכניס את הקורא אל עמקי הבלתי אפשרי, ונותן לו לחוות בצורה מאוד מיוחדת, את מחיר הטעות.
לדעתי, הספר, עם בימוי ראוי, יכול להפוך לסרט או למחזה שובר קופות וכמובן סוחט דמעות.
ואני תוהה, האם בעידן שבו הכל כל כך רדוד ושטחי, שבו הז'אנר המצליח ביותר הוא ארוטיקה זולה, הספר יזכה למקום המכובד לו הוא ראוי ברשימת רבי המכר."

"סיימתי את קריאת הספר. אני מרותקת עדיין.
לאלישע ולענבר, אלייך.
לאורך הספר הרגשתי איך שניהם זו את, אבל לא להצלחתי לחבר אותם בתוך הספר, ולכן פערתי עיניים במכתב האחרון. הצלחת לרקום רקמה כה עדינה מצד אחד וכה חזקה מצד שני, שהופתעתי שאני מופתעת. איזה תענוג בסופו של ספר.
התמוגגתי מהשפה, הניסוחים, התכנים, החוויות. דרך התיאורים שלך לכל מראה ואירוע, מחשבה ושאלה נכנסתי עמוק מאד לתוך הסבך הזה של הנפש. למדתי המון על עולמות שלא היו מוכרים לי, התאהבתי בעבודותיו של שילה, ואני משתוקקת לראות את הסרט שעשו עליו (2016)
את מוכשרת כל כך והצלחת להעניק לי חוויה נוגעת ללב דרך מילותייך. היו רגעים של הזדהות והיו רגעים שהרגשתי שאני מכירה אותה, את ענבר, בי, בחברות.
יש לי עוד מלא שאלות שאני רוצה לחשוב לבד על תשובות. ואחר כך לשמוע ממך.
תודה."

"התחלתי לקרוא את הספר הבוקר ואני חייב לומר שבינתיים הוא פשוט מצויין ואני לא מצליח להניח אותו מהידיים! קראתי כבר חצי ממנו אני אמשיך אחרי העבודה.
...
בדיוק סיימתי את הספר. הוא היה מצויין וסוחף והטוויסט בסוף היה מדהים... הדמויות כתובות בצורה ממש מרתקת ואהבתי את הרפרנסים להארי פוטר, למוזיקה ולדיסני. אני אמליץ עליו לעוד אנשים!!!"

"באיזה גיל הייתי כשגיליתי ש"אנקת גבהים" הוא לא רומן רומנטי אלא סיפור על אובססיה ונקמה? בערך 45. אני אוהבת ספרים כאלו, שלא שייכים לז'אנר שחשבתי שהם שייכים אליו. הנסיך הקטן, למשל, הוא לא סיפור ילדים אלא ספר פילוסופי למבוגרים. אני אוהבת את הטוויסט, גם כשאין באמת טוויסט כהגדרתו המסורתית. "כשג'ירפה הופכת למגדל אייפל" עונה לזה יופי: הוא נראה כמו סיפור אהבה שכתוב כרומן מכתבים ובעצם הוא בכלל סיפור על אבל ועיבודו. ספר שגורם לך לרצות לקרוא אותו שוב אחרי שסיימת, רק כדי לחוות אותו שוב בפרספרטיבה שונה."