אמש ביקרתי חבר. על השולחן הונחו תאנים חצויות וגם מלון. הוא פיצח גרעינים ואני ישבתי על הספה יחפה. אמרתי שאני לא רוצה לאכול וזללתי כל מה שהיה בקערה. הם עברו לדירה של גדולים. כזאת שיש בה חדר רחצה עם ברזים שאינם דולפים ואריחי קרמיקה תואמים. בכניסה הוצבה ספרייה ובה ספרים שראיתי בעשרות בתים אחרים. לעיתים אני תוהה מי הם האנשים שמעזים לקנות בחנות ספר אחר. ואני בכלל רציתי לכתוב על שינוי תרבותי חברתי אדריכלי.
פעם היה חדר הסבה שכונה סלון ובתים גדולים התנאו גם בחדר אוכל. המטבח היה במקום אחר, תחום בקירות ודלת. הדירות קטנו, אנשים רצו חברה כשהם מבשלים, האדריכלים עיצבו מחדש והשפה התאימה את עצמה. כעת יש פינת ישיבה, מכוונת למסך אליו נשואות העיניים, לעיתים תוך צפייה במסך נוסף. שולחן עטוף בכיסאות מסמן את פינת האוכל. סמוך לאלו יש כיסאות נוספים, גבוהים יותר, החובקים ״אי״ ומולו ארונות. אלו מכונים מטבח. בלי פינה. ההפרדה מסומנת בעזרת רהיטים – גב הספה, מסעד הכיסא. בהיעדר קירות, נדמה שמדובר בתצוגה של חנות רהיטים.
כל הפינות האלו מסודרות בחלל וכו׳. מבחר מרחבים.