גבר כפוף מעט, צועד לתפילה באיחור קל. בתוך נעליו השחורות, גרביים שחורות ארוכות פוגשות באמצע השוק מכנסיים שחורים, מכוסים מהברך ומעלה במעיל שחור משיי ודק. אחר כך יש רווח של עורף ושיער לבן, עד הכיפה השחורה הגדולה.

קורקינט ורוד נעצר ליד האופניים הגדולים שלי.

״בא לי רוגלך,״ אומרת הילדה לאביה. אחר כך אלמד שהיא בת שש ויש לה שם יפה.

״אחרי ארוחת הבוקר, ולא אומרים בא לי רוגלך.״

״למה?״ היא שואלת ואני תוהה לאיזה חלק במשפט התייחסה השאלה.

״ככה,״ מגיעה התשובה שמכסה את כל הטווח.

״אפשר לקבל רוגלך?״ היא מנסה שוב.

״אפשר בבקשה לקבל רוגלך?״

לא הספקתי לכתוב את התשובה הארוכה שהיא קיבלה. בגדול, המסר היה זהה ל״בא לי רוגלך״, רק עם אוסף מילים של משרד עורכי דין מפואר, הגובה שכר טרחה לפי שעה.

המלצר הגיע.

״אפשר לקבל בבקשה מנת ילדים חביתה, רוגלך אחד, אם אפשר עם סכין לחלק לשניים, בשבילי קצר על קרח, עם חלב בצד וסודה.״

״ומים,״ הוסיפה הילדה.

״ומים,״ חזר ואמר האב.