בוקר בבית קפה שהחליף שם. העט שבור ועדיין כפיסי הפלסטיק נאחזים זה בזה, כך שהם מכסים מספיק את צינורית הדיו הדקה שבפנים, ואני יכולה להיאחז בהם כדי להניעה על הדף ולכתוב את הדבר שעובר מבעד לדם, לזיעה, לדיו, לנייר. היום יום הולדת לאיש אחר. הסתכלתי על התכתבות בינינו מהחום שהיה בשנה שעברה. מסתבר שהתווכחנו על משהו ואני ביקשתי שלא נעשה זאת שוב, והוא חשב שוויכוחים הם חלק בקשר ולכן זה חשוב. ולא הסכמנו גם על כך וזמן חלף ובוויכוח אחר הקרח, שהצליח לאחוז את משקלו ומשקלי יחדיו, נשבר. וכל אחד מאיתנו המשיך לשייט באגם החיים על פיסת הקרח שלו, בלי שנצליח שוב, לרגע, לאחד לוחות.