בית מלון של הביוקר. יפנית בקימונו פורטת על קוטו. בלובי יושב זוג שמושך את תשומת ליבי. היא נערית, דקה ועדינה, יושבת זקופה על הכורסה. השימוש במשענת שמור לגבר הכבד, המבוגר, שיושב מולה. נדמה שהוא משתמש מעט יותר ממנה בזמן האוויר. היא מקשיבה, מהנהנת, מחייכת בקלות, מצחקקת לעיתים. אף מגע לא מוחלף ביניהם. קשה לדמיין קרבה משפחתית. סמוך לקבלת החשבון הוא שולף מתנה ומגיש לה. היא מצלמת את האריזה היפה, פותחת בזהירות ואומרת משהו שנשמע בכל שפה כמו: ״בשבילי? ואוו. תודה רבה.״ בדרכם החוצה היא עומדת בגבה לעץ המדגים טבע במבנה. הוא מניח את שקיות הקניות שסחב עבורה, ומצלם אותה.

הכורסאות התמלאו בזוג נוסף בפורמט דומה. העגילים שנשלפו מאריזת המתנה, נענדו מייד. זוג שלישי נצפה במקביל.

במלונות בארץ אני יודעת לזהות דייטים של חרדים.