ה T Site ב Daikanyama קסום כתמיד. ערימות של ספרים נפלאים, קשקושים מנייר שאין בהם צורך ואני חייבת, יפנים עם כלבים מהונדסים, עבודות אמנות קטנות וכורסאות רכות. אני שומעת בחוץ גברים קוראים קריאות קצובות. אף מקומי לא מסיט את המבט, אבל אני כבר בחוץ, מצטרפת לקצה התהלוכה. יפנית אפורת שיער ומסבירת פנים, מפוגגת את בורותי.

״הם מעבירים את הרוח של האל מהמקדש הקבוע למיקושי, המקדש הזמני, כדי שהוא יוכל להסתובב בעיר ולעשות טוב. אחר כך הם יחזירו אותו.״

״ומה הם אומרים?״

״הם מעודדים את אלו שסוחבים.״

אני ממשיכה אחריהם עוד זמן מה וחושבת שעוד רגע שמחת תורה, ובארץ ירקדו ברחובות עם ספרי תורה.