ממדרגות הרכבת התחתית עולה אישה גבוהה, עוטה גלימת קוסמות שחורה ומבהיקה, הגולשת על גופה ומלחכת את עקביה. אלמלא צעדה במהירות, אולי הייתי שואלת אותה מה עוד היא לובשת היום.

אני יושבת בקרון ורואה נשים ארוזות בבגדים. חלקן עוטפות את גופן ברפיון והבד נופל, כמקובל בכוכב עם כבידה. האחרות הקצו לג׳ינס תפקיד: לאסוף אותן בקפידה: ירכיים, ישבן, בטן, שרירים, בשר ושומן – הכול מוצמד היטב בעטיפה הדוקה. כאילו רווח יאפשר לאיברים תנועה לא מבוקרת שתצא משליטה.

על החולצה של הילדה כתוב don’t. אף פעם לא אדע don’t מה.