גברים חרוצים ונשים חסונות מחזיקים את העיר הזאת במו ידיהם. משאית ענקית לבנה עוצרת ליד כיכר אביבית. חלקה האחורי נפער. הקיר-דלת שסוגר אותה נע על ציריו כלפי הכביש והופך להיות המשך לרצפת המשאית. איש לוחץ על הכפתור הפנימי. הרצפה החדשה יורדת והוא מדלג בקלות למכבסה סמוכה. הוא מוציא משם משטח מתגלגל, עליו ארגזים כחולים וכתומים עמוסים בסדינים, ציפות וציפיות מוכתמות. מישהו ישן היטב על אחד מהם. מישהי התעוררה שטופת זיעה. והיה גם זוג, או יותר, שעשו אהבה. גבר מגיח מהחשכה ומקבל את פני המטען. הכפתור הפנימי נלחץ, הרצפה מתרוממת, מתקפלת לכיוון העננים הבהירים ומעלימה מהעין את המשטח המתגלגל, הארגזים הכתומים והכחולים, הכביסה המלוכלכת ושני הגברים.
כְּבִיסָה מְלֻכְלֶכֶת בַּחוּץ
שמונה עשר באפריל 2026
ניו-יורק