פסיכולוגית רחוב

לַחֲזֹר לַמֻּכָּר

שישה בנובמבר 2026
תל-אביב
משהו צריך להיות קבוע ומשהו משתנה. קבוע בשביל החלק בנפש, שרוצה לדעת שגם מחר נהיה. משתנה בשביל לגלות אולי קבוע אחר, טוב יותר. בין הבית ל Mela באשתורי הפרחי, עובר יותר מקו מפותל אחד. בסופו נמצא אותו קפה ואותה לחמניה עם טופו, עשבים ותבלינים המחקים סלט ביצים. שישה שבועות בארץ השמש העולה חיפשתי משהו דומה. הכישלון הוביל אותי לאכול כל יום קרואסון טעים, מבוסס צמחים. לפני שבועיים ויומיים נחתתי במולדת, בחלק שבין הלילה ליום. בשבע וחצי בבוקר התייצבתי חלושה, בקצה ריצה גרועה, כדי לחזור לקבוע. לאותו קפה ואותה לחמניה עם טופו, עשבים ותבלינים המחקים סלט ביצים. סקירה מהירה של הדלפק הציפה בעיה.
״אני מצטערת, התפריט הוחלף,״ אומרת שקד היפה ואמפתיה בקולה.
אוצר המילים שלי מצטמק. זה מגוחך להביע רגש עז על אובדן לחמניה עם טופו, עשבים ותבלינים המחקים סלט ביצים. אני מחפשת תירוץ לגיטימי יותר להבעת הצער שמרגיש נוכח באופן לא סביר. הטקס הקבוע? הדף והעט שאני מקבלת כדי לשרבט מחשבות לתחילת יום? אולי זה רק החיוך של האישה הצעירה, שהבינה למה בסוף כל נסיעה יש צורך לחזור למשהו מוכר.
* הצילום מהאתר של Tokyo Vegan Bakes. קרואסון שמצדיק נסיעה ליפן.
כלי נגישות