״את צריכה עזרה?״ שאלה האישה שעמדה מאחוריי וראתה אותי בוהה במסך.

״כן, תודה. אני רוצה לקנות כרטיס רכבל רק לכיוון אחד. יש אפשרות לקנות כרטיס נוסף בפסגת ההר?״

״אפשר, אבל אחרי שתעלי למקדש, כדאי לך לרדת בשביל 6. הוא מאוד יפה.״

זה לה ביקורה הרביעי בהר. הבן שלה לומד באוניברסיטה סמוכה והיא מגיעה מדי פעם משנחאי.

85, 134, 215. הפסקתי לספור מדרגות, אבל המשכתי לטפס, בתקווה שבקצה ההר יתגלה איזה אל או ברזייה. במקום זה מצאתי שלט עם חץ המורה את הדרך לשביל 6. זאת הייתה בחירה טובה, כי פגשתי חתולה. שמה מומו, היא נכרכה כצעיף סביב צווארו של גבר עם שם יפני ביותר. בעת גוריותה הוא אסף אותה מצד הכביש, פצועה. עכשיו היא בת 3 והוא בן 54. הוא עבד כמהנדס בחברת שבבים, ועם ההאטה בענף ביפן הוא פרש. הוא טייל עד כה ב-45 מדינות, רכב על אופניים, טיפס על הרים וחצה נחלים.

״תספר לי על ההחלטה שלך לחיות כך,״ ביקשתי כשמומו בדקה את היחסים איתי.

״אני רווק ולא מעוניין בזוגיות. טוב לי בחיי הצנועים, עם החופש שלי. ביפן זוגיות זאת מחויבות.״

״מה קורה כשמומו רוצה להשתין?״

״יש לנו יללה מוסכמת, אני עוצר לרגע, היא קופצת לענייניה וחוזרת אליי.״

אנחנו יושבים בצד השביל, מומו מתכרבלת אצלי. הזמן חולף וגם האנשים. אני מספרת לו שארד בשביל 6. הוא עלה משם וממליץ לי להזדרז בטרם החושך ירד.