יש פתחי גוף הנדרשים בתדירות גבוהה – הפה שמוליך את השוקולד והקפה, האף המוציא ומביא את החלקיקים הבלתי נראים, והאוזניים שמערבבות את השקט עם רעשי הסביבה. פתחים אחרים, רגישים ועדינים, משמשים לרגעים אינטימיים, אישיים, מבקשי הגנה.
יש אנשים העוטפים את גופם מכף רגל עד ראש, חרדים מהפגישה בין עורם לעין צופה. בה בעת, בתל-אביב של קיץ, אישה לבושה בגופייה וטייץ קצרצר. היא נמנית עם אלו שיכולים להסתפק בכמות קטנה יותר של בד. כזאת שתשרת את הרצון לשמור מפני מגע לא נעים, מהקור, מהחמה. להם אין צורך להתכסות מפני מחשבות תשוקה או זימה של מי שנקרה על דרכם.
וברגע של אמת נאמר: אין כמות של בד שתמנע מהדמיון לראות כל מה שתחתיו.