בעשור השישי נאלצתי להודות שפסקול חיי מורכב מרעש לא שיטתי. כזה שמפרק לפעמים את היכולת להתרכז, להקשיב, להחזיק את הרגע ולזכור את מה שנאמר בזה שלפניו. יש שיכנו זאת הפרעת קשב. לא אני.
עכשיו אני סופרת. כתבתי ספר אחד ועוד אחד. כתבתי סיפורים ואני גם משרבטת לך את הפסקאות האלה באופן די יומיומי. ומה יקרה אם הרעש יכנס גם לכאן? האם הוא יפליג אותי הלאה ויסיט מהנתיב שרק נבנה?
לא, אין לי הפרעת קשב. אולי, עם אקדח לרקה, אומר שיש לי סוג מסוים של היעדר שלווה. עם כזאת אפשר לדלג מעניין לשעמום ולעניין אחר, משיחה לבהייה וניתוק ושוב. אפשר לעלות על מטוס כי חם או קר. אפשר להכניס אוהל לאוטו ולנסוע לישון במדבר. לא מעט אפשר לעשות עם בלי שלווה. רק להיפרד ממנה אי אפשר.