על רקע ירקרק, אישה בירוק, יושבת על כורסה ירוקה מתחת לתפוח ירוק שהוא גם מנורה. היא שקועה בקריאה. קרל יונג, אסף ענברי וגם מאו דזה דונג הוציאו לאור ספר אדום. אני מנצלת כמה דקות בהן המוכר יוצא מהחנות, ושואלת את האישה בציור איזה מהם היא בחרה לקרוא. אני רוצה גם לדעת האם הנעליים הותאמו לקריאה או שההיפך קרה.

פניה עדינות, שערה נעים למגע. היא לא טורחת להפנות אלי את מבטה. כל כך שקועה היא במילים המוסתרות מעיני. אני מצביעה על הערימה למרגלותיה ושואלת ״באיזה צבע תצבעי את כריכת הספר הבא שתקראי?״ היא מציצה לרגע למטה, כאילו לא שמה לב עד כה לספרים הממתינים לתורם. ״מה דעתך על הספר הלבן?״ עכשיו היא כבר מסתכלת עלי ושואלת ״זה ספר על שמלות כלה?״

לא מנומס לצחוק, אז אני מחייכת. חיוך שמקבל את פניו של האיש הכחול שנכנס לתמונה.