אחר חצות קיבלתי קישור לכתבה עליי בטיים אאוט. פסק זמן. צירוף מילים יפה ושקרי, או שמא אומר פנטזיונרי. סיפורים לאין קץ ועוד יותר חלומות בליל ובהקיץ, עסקו ויעסקו ברצון לפסוק את הזמן. והוא בשלו, ממשיך בקצב קבוע ומדוד, אדיש לכך שאנו מודדים את חיינו ביחס אליו.
חברה התקשרה בבוקר. סיפרתי לה שבתה לקחה זמן אתמול ובאה ללמד אותי לערוך סרטון. לפי כמות המידע שרצינו להעביר זו לזו כשהיא בפקק תנועה ואני נועלת נעלי ריצה, הסקנו שלא דיברנו זמן רב.
בקפה שאחרי, אני מריצה בראש את רשימת המשימות להיום: סניפי צומת ספרים בהם אלך לבקר את תהלה ויואב, סימניות שעליי לאסוף מבית הדפוס, סרטון שאנסה לערוך לבד ו… לא נותר לי זמן לכתוב. סיגל של מחר תמשיך מאותה נקודה.