שכנה עלתה אתמול לצלם אותי מספרת על ״לפני שאשכח״, כדי שאשלח לצוות של ״צומת ספרים״. היא הזכירה לי לסגור את חלון הממ״ד. ״לא רוצה,״ עניתי. ״אני גמרתי עם המלחמה.״

השכם בבוקר הצופר העיר את כולם. כיסיתי את הראש עם השמיכה ונרדמתי חזרה.

בבית הקפה אבא טרוט עיניים שר עם בתו: ״פתחו את העיניים ומייד תראו, איזה יום יפה היום…״

אני שואלת מה ההמשך ושלושה מבוגרים מסביב עונים בבת אחת: ״כפיים מחאו״