ג׳ט-לג. אולי קפה באור יום נאה, יקל על ההתמודדות. בפארק המסילה, נראה שאצל כולם מסביב השעון הפנימי מסונכרן לחיצוני ורק אני חסרת מנוחה ועצבנית. מולי זברה. אני מצלמת אותה מאחור ושואלת את הבינה המלאכותית איך היא מתמודדת עם יעפת. “היא לא”, הבינה עונה. “זברות לא חיות בעולם שבו הזמן קופץ בבת אחת.” “זאת תשובה לא מועילה”, אני נוזפת בבינה. יותר סביר שבגלל שהיא תמיד לבושה בפיג׳מה, היא יכולה לנמנם או לישון בכל עת. צ׳אט מתעקש שאני טועה. ג׳מיני אומר שיש פה פוטנציאל לפריצת דרך מחקרית. אני נזכרת בצוות שזכה באיג נובל על גילוי האפשרות להקל על ג׳ט-לג של אוגרים, בעזרת וויאגרה. שאשלח להם את הרעיון לבדוק השפעת פיג׳מה תמידית על יעפת אנושית?