כורסאות וספות ענקיות פזורות בפינת רחוב יונה הנביא. הן משמשות עוברים ושבים, פושטי יד מסוממים וחולים, וגם את אורחי בית הקפה השכונתי. פועל דחק שוטף את המדרכה. הוא פורש את הצינור בשלומיאליות, ואישה שנכנסת למקום מועדת. היא נאחזת בדלפק וחפץ חד שמונח עליו פוצע אותה. הדם מטפטף. היא עוטפת את האצבע עם מפית נייר, ובקול שקט מבקשת כוס מים ומשהו לחבוש את החתך. למעט המלצר, איש לא שם לב לאירוע הקטן. האישה מטפלת בעצמה, שותה את המים, מזמינה קפה וכריכים ויוצאת לשבת על כורסה.

״מה קרה? למה התעכבת?״ שואל הגבר שחיכה בחוץ.

״לא קרה כלום,״ היא משקרת בקלות. ״לקח לי רגע להחליט.״

״מה כזה מסובך לך להחליט? זה תמיד נגמר בהפוך שועל.״

״ראית את השם של הרחוב?״ היא מעדיפה להעביר נושא. הוא מרים את הראש ומחייך. הסיפורים שלה אהובים עליו.

״עוד שיעור שלא הייתי בו. תספרי משהו על יונה הנביא?״

״איש מוזר יונה,״ היא מתחילה ומבטה מתערפל מעט. ״בגדול, אלוהים שלח אותו לעיר נינווה, כדי לומר לאנשים שם שהם צריכים להתאפס על עצמם, אחרת הוא יהרוג אותם. יונה פחד ללכת. לא בא לו להיות האיש המשוגע שמסתובב ברחובות וצועק על אנשים להפסיק להיות רעים. במקום להתווכח עם אלוהים ולומר לו שהוא לא בעניין של המשימה, הוא ברח לים ועלה על ספינה, עם כל מיני מלחים זרים. אלוהים לא אהב את התרגיל הזה, אז הוא ארגן סערה. המלחים התפללו, כל אחד למי שהוא האמין בו. זה לא עבד. ואז הם קלטו את יונה שוכב בצד בלי לתרום למאמץ התפילתי. הוא היה סבבה איתם, סיפר למה הוא בורח ואמר להם שבמקום להמשיך להתפלל עדיף לזרוק אותו לים. זה ירגיע את העניינים. למרות שהם היו גויים, היה להם לב טוב. הם זרקו אותו, אבל הרגישו רע עם זה. הים באמת נרגע ויונה מצא את עצמו בבטן של דג גדול. בפולקלור העממי מניחים שזה לוויתן, אבל זה לא כתוב בתנ״ך.״

״אני זוכר משהו כזה. אבל הוא לא מת, נכון?״

״ודאי שלא. זה היה הורס את כל הסיפור. אחרי שלושה ימים, אלוהים אמר לדג להקיא אותו לחוף ויונה מצא את עצמו ב-square one, בדרך לנינווה לגלם את תפקיד המשוגע שמנבא עתיד שלא בטוח שיקרה.״

״ואלוהים באמת הוציא אותו אידיוט?״

״לגמרי. הוא אמר מה שצריך ויצא מחוץ לעיר, לראות מה ייצא מהנבואה שאלוהים דחף לו לפה. האנשים בנינווה נלחצו והחליטו להיות טובים. כשהם התארגנו על עצמם, אלוהים הצמיח מעל הראש של יונה קיקיון, כדי שיהיה לו צל בזמן שהוא מחכה. למחרת, על הבוקר, הוא שלח תולעת שתהרוס את העץ ותוך כמה שעות ארגן גם רוח מדבר נוראית שגמרה על יונה. כל הפירוטכניקה הזאת הייתה כדי לומר ליונה שאם הוא ריחם על הקיקיון שמת, ברור שאלוהים צריך לרחם על אנשי וחיות נינווה, שלקחו את עצמם בידיים.״

״ומה קרה אז?״

״כלום. הסיפור נגמר.״