סטנוגרמה מבית הקפה. קולות רקע: קינוח אף.

״היו כמה בנות בעבודה שבא לי לספר להן וכולן היו מאוד חמודות. באמת יש לי חיים מאוד טובים. רק באותו יום היו איזה 15 אנשים שבא לי לדבר איתם. מצד שני זה מבאס. אין לי ספק שזה היה צריך לקרות.״

״כל הכבוד שאת ככה פתוחה עם זה.״

״אחותי מה זה? אני צריכה להתבייש בזה? זה כמו שמישהו מהעבודה דיבר איתי. אמרתי לו שנפרדנו ואנשים רוצים להכיר לי. הוא אמר שהוא שונא שרוצים להכיר לו כי זה גורם לו להרגיש כישלון. מה אתה בא עם זה עכשיו? איזה חוסר טקט. זה גורם לי להרגיש שחושבים עליי ואוהבים אותי. ממש לא כישלון. איך אתה רוצה שאני אכיר מישהו? על הזין שלי. זה ממש לא מעניין אותי. אני בת 33. חברים שלי מהצוות, מה אכפת לי להגיד להם? כל אמירה לא במקום עושה לי קווץ׳ בלב. אין לי כוח להזריק הורמונים. אין לי כוח. הייתי כזה במצב רוח כזה. ובכיתי וואוו. זה בגלל שקיבלתי מחזור אחרי מלא שנים עם הגלולות. הייתי בהודיה לגוף שלי. לא בא לי למרוח את זה. הפסקתי את הגלולות. זה פסיכי. זה מטורף. אני כן מרגישה שאני מצליחה. הכול בסדר. הוא חסר לי. אני רואה דברים באינסטגרם וכואב לי. גם obviously אני צריכה לצאת לדייטים עוד פעם. כבר הייתי כזה זהו זה. היו פעמים שחשבתי שנתחתן. בעלי. אני שם. ועכשיו עוד פעם.״