יומיים בעיר שבה כל עלייה היא גם ירידה ואני לא מצליחה להחליט את מי מהן אני מעדיפה. אני לנה במלון שלפני שנים רבות היה חדש. כעת הוא מארח משפחות מרובות ילדים המחפשות דרך להעביר את הזמן, עד שאלו יגדלו ויביאו לעולם עוד כמותם. השינה דלה. היא מסתיימת בשעה 05:30 כשאיש אחר עם שינה קלה שולח הודעה. אם כבר נקטע הלילה, מוטב לרוץ בחוץ, כדי להיות מעט קרובה יותר לזריחה. אני יוצאת לטיילת לואי וממשיכה לרחוב שבו העצים עטופים בסריג ססגוני. האם שומרים עליהם מפני הקרה? האם זה במקום למרוח אותם בקרם הגנה?
את הקפה אני שותה במקום חדש שהקים איש צעיר ונמרץ. הוא נותן לי פיסת נייר ועט עם ציפוי שאמור לחקות פרוות ג׳ירף. הוא משמש לתיעוד חלום על אסירים שחפרו מנהרות בעזרת כפית. יום אחרי יום של עשייה עיקשת שאין לדעת אם יש אור בסופה. עוד מעט יתחיל יום שני של שיחות עם אנשי עמותה, המנסים להשפיע לטובה על העולם. אתמול היה יום עמוס. האם היום קהלת?