אישה גבעולית בת 30, שנראית בת 20, מגישה את הג׳ינג׳ר והלימון עם המים הרותחים. לפני שמונה שנים היא קנתה כרטיס טיסה והגיעה למדינה שצרבה את עצמה במולדתה, כמו ברזל מלובן. בבקרים היא ממלצרת בבית הקפה. בערבים היא מנהלת במסעדה אחרת.

היא מתגעגעת הביתה.

היא רוצה לפתוח מסעדה וייטנאמית קטנה. זאת תהיה הצלחה מבחינתה, כזאת שהיא תוכל להתגאות בה מול החברים והמשפחה. ואני חושבת על כל הימים והלילות שהיא עברה. על המקומות שישנה בהם, על ההחלטות שקיבלה לבד, על היכולת לחלום מעבר ליומיום.

היא מגיעה לפנות את הכלים, מתעכבת לידי לרגע ואני מתבוננת בעיניה ואומרת לה: בעיני, את הצלחה גדולה.