חוש השמיעה מוריד תריסים, לקראת רגע שבו קולות הם רק רעשי רקע. הנחיריים מתרחבים, כדי לתרום את שכבת המידע שתיאסף מהאוויר החמקמק. העיניים נעצמות, לטובת צמצום הסחות דעת משדה הראייה. בכפות הידיים, בלשון ובשפתיים, כלי הדם נצמדים לעור. הם בכוננות העברת מסר למוח. חשוב להם לשמח אותו.
זה מצליח. אחרי ציפייה שנמתחה בין מצעי המיטה לסדרת טקסים קצרים, השפתיים נצמדות לשולי הכוס וטעמו המר של הקפה מכריז באור על תחילת היום.