מטרופוליטן, גוגנהיים, מומא שמומא… אמנות לאין קץ. כבר אלפי שנים אנשים חוצבים חלקים מנשמתם ומעתיקים אותם לתוך חפץ, פסל או תמונה. אלו ממתינים לצופה שירגיש מולם. אני קורסת על ספסל באמצע אולם ענק, ומכינה מכתב שלא יישלח.
שלום לאקדמיה ללשון העברית,
אני רוצה להציע לכם מילה חדשה: רגעות. מילה זו מתארת רגשות שמופיעים לרגעים. לא כאלו שמאכלים את הנפש, לא אלו שנדבקים לדפנות כלי הדם. אלו שמבליחים, מהבהבים לרגע וממשיכים הלאה לשמח או להעציב את האדם הבא שייקרה בדרכם.