בכיכר פורחת, מעוטרת בפסלים של גברים גיבורים, מלווים בנשים יפות, אני נחרדת לרגע משיבוש של המולת העיר. אדם בשנות השלושים לחייו קורא קריאות קצובות, וילדים חוזרים על דבריו בצעקות צווחניות. כנראה שמדובר בטיול של כיתה. גם הם מאולפים מגיל צעיר לשנות במקהלה, לחוש בגופם הקטן את המילים שאיש אחר שם בפיהם, להדהד מחשבות שאינן שלהם. גם זה כלי לבניה של חברה ציתנית. ומה עם מי שיעמוד בצד? הוא כנראה ישא במחיר השתיקה, או חמור מזה, במחיר אמירת מילים שונות מאלו של כולם.