פסיכולוגית רחוב

מַצֵּבוֹת מַצְחִיקוֹת

שישה עשר באוקטובר 2026
טוקיו
‏בבית העלמין השכונתי גבר הולנדי הניח ספר אדום באחוזת קבר קטנה, והוא עומד ומצלם אותו. האיש הגיע מליידן, שם גילה שממש בלשכה שלו היה יפני בשם נישי אמאנה, שגר בהולנד שנתיים כדי ללמוד מה האירופאים עושים בחיים. הוא נחשף שם לבונים החופשיים (ארגון שאף פעם לא הבנתי מה הקטע שלו חוץ מאיזו אחוות בנים) והביא את הבשורה ליפן. נדמה לי שהוא ציין את 1864 (b.c), כשנה שבה זה קרה.
יאן, ההולנדי המצלם, חשב שהסיפור שלו מרתק, אז הוא שאל וחקר, וכתב עליו ספר בהולנדית צחה, משובץ צילומי מסמכים ותמונות נאות בשחור לבן. היפנים החופשיים התלהבו, ותרגמו אותו לשפתם. לכבוד ההשקה הוא טס לכאן ובמסגרת הסיור, הגיע לחלוק כבוד אחרון.
לבקשתו, צילמתי אותו ליד המצבה והספר בידו. הוא הסביר שהוא מרגיש כאילו פגש friend. לא הבנתי אם הוא מתכוון אליי או לאיש המת.
״ולמה את בבית הקברות?״ התעניין.
״כי אני מחפשת צל ושקט שאין ברחובות הומי חנויות.״
הוא הנהן כאילו מדובר בתירוץ לא מספק, אז הוספתי בלי לחשוב: ״וגם בגלל שיש מצבות מצחיקות.״
כלי נגישות