״היום אני אצליח יותר״. כך הוא מתעורר כל בוקר מזה עשרות שנים. בדיוק היום יוצא שהוא בן 64 והוא חשב שאולי לכבוד יום ההולדת שלו הוא יקום עם משפט חדש. אבל זה לא קרה. כשהוא התעורר וניסה לשכנע את עצמו שזאת בדיוק השעה הנכונה, למרות שהיא הייתה מוקדמת מדי, המוח שלו חזר שוב על אותו משפט. הוא לא התעקש לצאת מהמיטה, אלא התכרבל בשמיכה וחשב במה הוא יכול להצליח יותר. הוא כבר לא יהיה התלמיד שמשחק כדורגל יותר טוב מכולם. הוא לא יהיה החייל שהכי שמר על בטחון המדינה. הוא לא יהיה זה שטייל ביותר ארצות במזרח של העולם או בדרום של יבשת גדולה. מאוחר מדי מכדי לקבל את הציון הגבוה ביותר במתמטיקה לא שימושית. הוא כבר לא יטפס במעלה הדרגות בחברה גדולה, עד שיגיע ממש לראש, רק כדי לגלות שגם שם יש תמיד מישהו מעליו וגם מי שמתחתיו עלול לעקוף אותו עוד מעט. הוא לא יקים מיזם חדש, כי את זה כבר עשה. הוא לא ירוץ טוב יותר, אבל אולי יצליח יותר בכך שלא ירוץ רע יותר.

היום ‏יש לו יום הולדת. בשנה שעברה בדיוק בתאריך הזה אחרוני החטופים החיים חזרו לארץ. לפני זה הוא הלך לכיכר וראה שם את ויטקוף עם ברבי וקן ואנשים צפופים, עצובים ושמחים. אבל זה לא קרה בגללו. הוא לא הצליח יותר. הוא רק היה בסביבה, ונדבק מהצד להצלחה של אנשים אחרים. והוא הרגיש שייך יותר לצד של הכישלון, על אלו שנחטפו חיים ונרצחו שם.

אבל היום זה יום חדש והוא רגיל לרצות להצליח יותר. הוא רק צריך להבין יותר במה. אולי יותר לאכול פחות? אולי יותר להתקשר להיא מהיסודי, שכתבה לו בפייסבוק ונראית צעירה ממנו בעשר שנים? אולי להצליח יותר זה רק לעבור את היום הזה? אבל זה לא קשור אליו. היום הזה יעבור בכל מקרה. אולי הוא צריך לחשוב על מה שהצליח בעבר ואפשר לחזור עליו. ובעצם, אם כל יום הוא יצליח יותר, עד לאן תגיע ההצלחה? האם עד הירח ובחזרה? האם הוא צריך לבחור תחום אחד של הצלחה כדי שהיא תהיה יותר מכל יותר אחר? אולי דווקא כדאי להתפזר על המון דברים וכל יום להצליח יותר רק באחד מהם?

ככה הוא שכב במיטה ביום ההולדת, שהוא חוגג כבר שנה שנייה יחד עם עוד עשרים אנשים שהיו בקלות עלולים למות, ובכל זאת חזרו בחיים. מחר הוא יצליח יותר.